אתחיל בכך שהייתה לי הקלה כשקראתי את המאמר (לא קראתי את הספר), שנכתב בו כי יש פנטזיה מרכזית אחת. בחיי המין שלי אני מצליחה להגיע לסיפוק רק מפנטזיה אחת! שכאמור יש לה אינסוף וריאציות אך העיקר נשאר אותו דבר: אני התמימה, נערה צעירה ולא מבינה, לפעמים זו הפעם הראשונה שלה והיא אפילו לא יודעת מה זה סקס, ומולי יש גבר או מספר גברים שמנצלים אותי. זה לא בכוח, או בכוח אך לא על מנת להכאיב, אבל כן לשלוט ולהשפיל, לעשות בי את זממו/ם, להנות וללכת.
לצערי בן זוגי עדין ומאד קשה לו להתחבר לדמות הכוחנית והמנצלת, הוא מנסה, לאחר ששיתפתי אותו, אך לרוב זה לא נשמע לי אמין.
קשה לי לחשוב על דרך בה אני משחזרת את זה בחיי היומיום מלבד זה שאני קופאת אם אנשים זרים צועקים עלי בכביש או בסופר, ואני לא בטוחה אם זה קשור.
לגבי הילדות לא זכור לי משהו יוצא דופן, יש לי הורים אוהבים ונורמאטיביים, אך עם שפה רגשית מוגבלת. לא זכור לי כמעט דיבור רגשי בבית. המגע היה, אך בתחושה שלי ובסטנדרטים שלי כיום מעט מרוחק.
רעות יקרה
אכן מה שאת מתארת שיש פנטזיית אורגזמה אחת מרכזית עם וריאציות עליה אבל אופי היחסים שבפנטזיה לא משתנה – דבר זה נכון לגבי כולנו.
את מתארת יחסי ניצול והשפלה. את מסייגת שהם לא מכאיבים לך אבל כאב נפשי וודאי יש בפנטזיה שלך. את הקטנה מול קבוצת גברים שעושים בך מה שהם רוצים.
זה מאוד יפה ומרשים שספרת לבן זוגך את פנטזיית האורגזמה שלך ועוד יותר יפה ומרשים שהוא מנסה לשחק עבורך את מה שמהנה אותך. אלה יחסי אימון במיטבם! בבקשה, תחמיאי ותפרגני לו על כך. לא כל בני ובנות הזוג מפגינים פתיחות כזאת.
החלק שלך במשחק הוא לדמיין. גם אם בן זוגך לא עונה בהתנהלותו בדיוק על פנטזיית האורגזמה שלך את יכולה להפעיל את הדמיון שלך ולהפוך אותו לאחד מהגברים המשפילים הללו. אין לי ספק שזה יקרב ביניכם וזוהי אולי תמצית הקבלה ההדדית והאהבה. כל הכבוד!
זה שאת קופאת כשצועקים עליך בכביש או בסופר זה ועוד איך קשור. באותו הרגע את חסרת אונים בדיוק כמו בפנטזיית האורגזמה שלך. באותו הרגע את משחזרת אופי זה של יחסים. מדוע את לא יכולה לענות ולעמוד מולם? את תוכלי אם תהיה מודעת לשחזור זה. נכון, זה לא קל ולא תמיד יצליח. אבל לאט לאט את תשלטי בפנטזיה יותר מאשר היא בך.
באשר להוריך, זה סיפור ששומעים לא מעט. הורים הם בדרך כלל נורמטיביים ואוהבים. לעיתים קרובות הדור הישן יותר מוגבל רגשית ובבית לא היה דיבור רגשי. את מספרת שגם המגע הפיזי היה מצומצם. אבל תינוק וילד חווים את ההורה באופן ייחודי להם. את חווית את הוריך משפילים. יתכן שהקושי לספר להם מה את חשה היה בסיס ההשפלה, יתכן הכמיהה לקשר פיזי שלא מומש. בכל אופן בתקופה הקריטית של התגבשות הפנטזיה וכנראה גם לאחר מכן אני מניח שבאופן לא מודע חווית את הוריך (או לפחות אחד מהם) כוחניים ואת החלשה.
רעות יקרה, שימי לב לרגעים שבהם את קופאת. וודאי יש עוד רגעים שבהם את לא בדיוק קופאת אבל משחזרת חוויה של חולשה. האתגר שלך להמשך הדרך הינו להתמודד עם רגעים אלה.
בהצלחה רבה!
עפר